פסק-דין בתיק ב"ל 55464-12-12

1.         לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 06/11/2012, אשר קבעה למערער דרגת נכות בשיעור 9.75%. הוועדה החליטה כי אין מקום להפעיל את תקנה 15, וקבעה בעניין זה כדלקמן: "לדעת הוועדה, יכול לחזור לעבודתו כנהג טיולית, והנכות שנקבעה אינה מגבילה אותו כנהג, לכן אין מקום להפעלת התקנה".

2.         הוועדה הרפואית קיבלה באופן חלקי בלבד את הערר אשר הגיש המערער על החלטת הוועדה מדרג ראשון בעניין שיעור אחוזי הנכות, אולם כאמור החליטה שלא להפעיל את תקנה 15.

3.         הערעור נסוב על קביעות הוועדה לגבי שיעור הנכות, וכן על החלטת הוועדה שלא להפעיל את תקנה 15.

4.         עיקר טענות המערער

א.         הוועדה טעתה עת העניקה למערער נכות בשיעור נמוך יותר מהנכות עליה המליץ ד"ר גושן בחוות דעתו. ד"ר גושן נסמך על בדיקות הדמיה בקביעת שיעור הנכות של המערער, ואילו בפני הוועדה עמדו בדיקות ההדמיה, אך הוועדה נסמכה על ממצאי הבדיקה הקלינית. לטענת המערער, על הוועדה היה להעדיף את ממצאי בדיקות ההדמיה אשר אינן שנויות במחלוקת על פני הבדיקה הקלינית שהינה בדיקה סובייקטיבית התלויה ברופא שביצע את הבדיקה.

ב.         הוועדה לא נימקה כדבעי החלטתה שלא להפעיל את תקנה 15. המערער עבד כנהג טיולית במשרה מלאה ואף מעבר לכך, ובעקבות התאונה הפסיק לעבוד, וחלה ירידה בהכנסותיו. הוועדה אף לא התייחסה לגילו של המערער.

5.         עיקר טענות המשיב

א.         לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה. החלטת הוועדה מפורטת ומנומקת. הוועדה התייחסה לבדיקת CT מיום 01/08/2012 ולבדיקת אולטרסאונד מיום 23/07/2012,  והיא מבססת קביעותיה על ממצאי בדיקה קלינית שערכה למערער. הוועדה התייחסה כדבעי לחוות דעת מאת ד"ר גושן, וציינה כי ממצאיה שונים מקביעותיו של ד"ר גושן אשר נסמכו אך על בדיקות הדמיה ללא שבוצעה למערער בדיקה קלינית.

ב.         באשר להפעלת תקנה 15, הוועדה קבעה כי המערער יכול לחזור לעבודתו כנהג טיולית, והנכות שנקבעה אינה מגבילה אותו כנהג. מדובר בקביעה רפואית, ובהתאם לפסק דין עב"ל 386/07 המוסד נ' פיתוסי - די בקביעת הוועדה לפיה המבוטח מסוגל לחזור לעבודתו, כדי שלא תופעל התקנה.

דיון והכרעה

6.         החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בפני בית הדין האזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד, וזאת בהתאם לאמור ב סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995. עוד נפסק, כי קביעת דרגת נכות היא בסמכותה של ועדה רפואית ולא בסמכות בית הדין.

7.         בית הדין, במסגרת סמכותו לדון ב "שאלה משפטית" בלבד, בוחן האם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה.

                  ראה: עב"ל 10014/98  הוד - המוסד, פד"ע לד'  213.

היינו, בית הדין נעדר סמכות לדון ולהכריע בהיבט הרפואי של קביעת הנכות.

8.         מעיון בפרוטוקול עולה, כי הוועדה רשמה את תלונות המערער, התייחסה לבדיקת CT  מיום 01/08/2012 בנוגע לעמוד שדרה מותני, וכן לבדיקת אולטרסאונד כתף ימין מיום 23/07/2012. הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית יסודית בנוגע לעמוד שדרה מותני ולכתף ימין.

9.         בסיכום הדיון סיכמה הוועדה את מסקנותיה בהאי לישנא:

            הוועדה מקבלת באופן חלקי את ערר התובע וקובעת כי בגין ע"ש מותני נכותו מתאימה לנכות בשיעור 5% לפי סעיף 37 (7) א' במחציתו וזאת עקב הגבלה קלה מאוד בתנועות גב תחתון.

מבחינת כתף ימין - נכותו מתאימה לנכות בשיעור 5% לפי סעיף 42 (1) (ד) I  במחציתו וזאת עקב פגיעה בגיד P  . S. S בצורה קלה.

הוועדה עיינה במכתבו הרפואי של ד"ר גושן מ- 11.10.12 ואיננה מקבלת את מסקנותיו, מאחר וממצאי הוועדה תומכים בנכות כמפורט לעיל, ובמכתבו של ד"ר גושן כלל לא צוינה בדיקה גופנית והנכות שנקבעה על ידו על סמך בדיקות הדמיה.